היפוקרטס אמר שכח הריפוי הטבעי, שנמצא בכל אחד מאיתנו, זה הכח החזק ביותר שעומד לרשותנו על מנת להחלים.
תמיד כשעושה מדיטציה עם ריחות, לבד או כשמנחה, אוהבת לראות את הריחות שבוחרת. את הריחות שאנשים בוחרים.
זה אף פעם לא מתוכנן.
מתיישבת, שמה מוסיקה ומקיפה את עצמי או את הקבוצה בריחות.
לא רק תמציות ריח אלא גם ריחות אחרים, למשל דבש, קקאו. אפילו מלפפון.
בוחרת ריחות לעצמי (כל אחד בוחר לעצמו).
לפעמים משנה את הריחות אחרי שמביאה אותם אל אפי. תוך כדי מדיטציה.
כי לא מתאים במדויק . או רוצה גם וגם. אולי גם וגם וגם.
זו לא מדיטציה רגילה. לא "ישיבה" ארוכה ורצופה. עולים בה גם דברים שהריחות מביאים.
שנים של ארומתרפיה, בהם אני מתנסה בכוחם המרפא של הריחות, לימדו אותי לזהות את העקצוץ של הריח בגוף, בלב ובראש.
אוהבת להסתכל על הריחות שבחרתי ולהבין מה הייתי צריכה להביא לעצמי באותו הרגע.
אנשים שעושים זאת בפעם הראשונה מופתעים ממה שעולה.
בפעם השניה ואילך מבינים את הדיוק שהריח מוליך אותנו אליו. או לפחות מאפשר.
אני "מבינה בראש" איך זה קורה, אבל זה תמיד סוג של קסם. ביצת הפתעה שכזאת.