איך הכל התחיל?

תמיד כששואלים אותי, או כשמספרת איך התחיל הרומן שלי עם הריח אני מרגישה קצת סוזן בוייל…
זוכרת את עצמי מריחה מתמיד ומתייחסת אל העולם שקרוב ורחוק אלי דרך הריחות שעולים.
אבל כמעט ולא עשיתי לזה outing…
עד שלב די מאוחר בחיי כמעט ולא דיברתי על ריח וריחות. בכל אופן לא יותר מאחרים סביבי.
ואז פתאום זה יצא. בתנועות קטנות והלכו וגדלו וצברו בטחון. ולגמרי אהבתי את מה שבא עם היציאה הזו. ברמה האישית, הבינאישית והמקצועית.

אם להתחיל ממש מהתחלה, לסבא שלי היתה פרפומריה, בימים של לפני מלחמת העולם השניה.
האסתטיקה של הריח והמודעות לסוד הקסם שלו היו חלק מהחיים שלו, בזמנים שאורח החיים היה בעיקר פונקציונלי וצנוע.

אבא שלי היה ה"אף" שלי. חווה דברים עם חוש ריח מפותח, מבחין בהרמוניות ואיזונים של ריחות ושם לב להבדלים ולניואנסים שבין ריחות דומים. אבי לימד אותי להבחין, כבדרך אגב, כי היו דברים יותר "חשובים" להתעסק בהם, בין סוגים שונים וטיבם של ריחות. דיברנו על ריחות כחלק מהמציאות החושית שלנו. בערך כמו שמקובל לדבר על צבעים וטקסטורות.

וכך גדלתי, חושבת על ריחות ומתארת חוויות מקומות ורגשות באמצעות הריח. יודעת שחוש הריח שלי רגיש ומפותח ומתוך אהבתי אליו, פיתחתי אותו עוד ועוד באמצעות פעולה פשוטה ומודעת של הרחה.

זה היה הבושם הראשון, המשמעותי שלי –  ריב גוש (Rive Gauche).
השתמשתי בו בגיל הנעורים. לפני השינה, אהבתי לשים אותו על דופק כף ידי השמאלית, נרדמת תוך שאני מקרבת אותו אל אפי. מריחה אותו כשנושמת.
הוא היה רך והעלה בי חיוך רגוע.
אגב, גם היום. אבל היום החיוך כבר קשור לזיכרון המתוק של השנים האלה בחדר הילדים שבבית הורי ♥