מחשבות וחוויות עם בשמים טבעיים וחוש הריח

היפוקרטס אמר ששכח הריפוי הטבעי שנמצא בכל אחד מאיתנו זה הכח החזק ביותר שעומד לרשותנו על מנת להחלים.
תמיד כשעושה מדיטציה עם ריחות, לבד או כשמנחה, אוהבת לראות את הריחות שבוחרת. את הריחות שאנשים בוחרים.

באוויר שנהיה נקי, בחודשי מרץ אפריל, עם הפריחה של האביב, גיליתי ריחות חדשים שהיו חזקים ומשכרים.
עצרתי לנשום. הפסקתי גם את המוסיקה שהתנגנה לי באוזניים ונשמתי שוב.
חלק מהריחות, כמו שיחי הרוזמרין, היו ממש על השביל, לידי. בעצם כל הזמן הם ממש על ידי.
תמיד נשמתי אותם. הריח נחרט בי, בוודאות.
רק שלא שמתי לב. ומודעות.

תמיד ששואלים אותי, או כשמספרת איך התחיל הרומן שלי עם הריח אני מרגישה קצת סוזן בוייל…
זוכרת את עצמי מריחה מתמיד ומתייחסת אל העולם שקרוב ורחוק אלי דרך הריחות שעולים.
אבל כמעט ולא עשיתי לזה outing…
עד שלב די מאוחר בחיי כמעט ולא דיברתי על ריח וריחות.